כל מה שרציתם לדעת על טקס שינה

ערב, השמש כבר שקעה. חוזרים מגן השעשועים, ולפנינו שגרת הערב וההשכבה לשנת הלילה. שוב השיער מלא בקוטג' והרצפה בחביתה? שוב יהיה מאבק באמבטיה? שוב הילד יסרב להיכנס למיטה ולישון? במקום לנוח ולהירגע, אנחנו מתכוננים להתמודדות עם הקשיים והאתגרים.

איך אפשר להרגיע את האווירה בבית בשעות הערב ולפני השינה? איך נבטיח שהילד שלנו ילך לישון ברוגע ובנחת? אחת הדרכים היא לייצר טקס שינה קבוע ומרגיע שיהיה נעים עבורו, שייכנס לשגרה היומיומית שלנו ויכין את הילד לקראת שנת הלילה. השאיפה שלנו היא שהילד ישמח להיכנס למיטה ולהירדם בה.

שרי גלזר, בעלת המרכז להכשרת יועצות שינה עם עוד טיפים במיוחד בשבילכם.

לישון זה להיפרד

ללכת לישון משמעו להיפרד: מהיום, מהאור, מהפעילות, מהשליטה, מההורים, מהערות. להיפרד זה לא קל, בפרט לתינוק קטן או פעוט שלא מחליט בעצמו מתי הוא הולך לישון אלא מראה לנו סימני עייפות ואנחנו, ההורים, צריכים לפרש מתי הוא עייף ולהחליט עבורו מתי הגיעה שעת ההשכבה. מכיוון שלא קל לו להיפרד, הוא מנסה לדחות את שעת ההשכבה ככל שניתן ומסרב לפעולות היומיומיות, כמו המקלחת, הכניסה למיטה ועוד.

באיזה גיל כדאי להתחיל בטקס השינה?

אפשר להתחיל בטקס שינה ממש בחודשי חייו הראשונים על מנת להקל עלינו להיכנס לסדר יום. חשוב מאוד לבסס אותו בגיל 3 חודשים כדי לשלבו בשגרה היומיומית, ולכל המאוחר בגיל 5 חודשים, מפני שאז ניתן להקנות הרגלי שינה בריאים שכוללים הירדמות עצמאית וסדר יום קבוע. 

תזמון טקס השינה

מומלץ להתחיל את טקס השינה לאחר שגרת הערב (ארוחת ערב, מקלחת, הלבשה, האכלה – הנקה או תמ"ל). לדברי שרי, "הטקס למעשה הוא ריטואל קבוע שמקל על הילד להיפרד מהיום ומהוריו, מוריד את רמת האנרגיות של היום ומכניס אותו לאווירה רגועה ושקטה. מסמנים לו שעוד מעט הולכים לישון – וכך הוא מוכן ואינו מופתע והתנגדותו יורדת, ומייצרים הפרדה בין ההאכלה לבין השינה- ניתוק התלות שבין האכלה לשינה ובכך מעלים את הסיכוי לשינה רציפה ללא תלות בהאכלה".

מה כולל טקס השינה וממה להימנע?

במהלך הטקס נפרדים מהסביבה: אפשר להתחיל מהסלון, כשהילד נפרד מההורה השני (שאינו משכיב אותו), מהספה, מהמקרר, מהאחים הגדולים והכלב, לכולם אומרים ביחד "לילה טוב" ומנפנפים לשלום (כך מייצרים את הקישור בין לילה טוב לפרידה). נכנסים לחדר וגם שם אומרים לילה טוב לדובי, לשידת ההחתלה ולתמונה על הקיר. אפשר גם לעמוד ליד החלון ולהגיד לילה טוב לחיות, לכוכבים ולמכוניות. לאחר מכן אומרים לילה טוב לחלון ולתריס ומגיפים אותם, אומרים לילה טוב לאור ומכבים את האור. אפשר לפני כיבוי אורות לספר סיפור (מתאים מגיל חצי שנה ויש פעוטות שיתחברו לסיפור רק מגיל שנתיים), או לשיר שיר ערש קטן לפני ההנחה במיטה. למי שלא מצטיינים בשירה אפשר להפעיל מוזיקת לילה טוב שקטה במהלך הטקס. 

"ככל שגדלים, אומרת שרי, "אני ממליצה לשתף את הילדים בטקס השינה: שהם אלה שיגיפו את התריס, שהם אלה שיכבו את האור, שהם אלה שיבחרו את הסיפור ועוד. כך, הם יחושו שותפים לתהליך, ישתפו פעולה ויסירו את ההתנגדות.

עם זאת, חשוב לשים לב לא להמשיך לשיר ולא להשמיע מוזיקה בזמן ההרדמה עצמה! הם משמשים חלק מהריטואל ולא כאמצעי הרדמה. אם נמשיך להשמיע מוזיקה בזמן ההירדמות עצמה, הילד יפתח תלות במוזיקה ובהתעוררות לילית ידרוש את המוזיקה כדי להירדם שוב". בעת ההנחה במיטה נאמר משפט מנטרה קבוע כגון "לילה טוב עכשיו הולכים לישון".

חשוב להדגיש, מסכמת שרי, "כי ניתן להשתמש בטקס שינה בשלבים שונים בחיי הילד: כשהוא מגלה חרדת נטישה (בגיל 7-8 חודשים) או פתאום מתקשה שוב להירדם, למשל בכניסה לגן חדש, מעבר חדר או דירה, או סתם לאחר מחלה. במקרים אלה נאריך את הטקס לכמה ימים, נוסיף עוד אלמנט של הרגעה (למשל עוד שיר או משחק שקט על השטיח בחדר השינה שלו) עד שהמצב יחלוף".